צדק לא יימצא במערכת המשפטית הבינלאומית

האו”ם על כל מוסדותיו פועלים באופן פוליטי מוטה, ועל כן אין לישראל סיכוי למשפט צדק. לכן, ועל אף האמפטיה וההבנה העמוקה לרצון לפנות למערכת הבינלאומית ולדרוש כי תבצע את התפקיד הבסיסי שלשמו הוקמה, חשוב להבין כי זו משימה עקרה במקרה הטוב, ופוגענית במקרה הרע.

בתחילת דצמבר הגיע התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כרים קאן, לביקור בישראל. קאן הגיע לארץ בעקבות בקשה מטעם מטה משפחות החטופים. במסגרת ביקורו נפגש עם המשפחות וסייר ביישובי עוטף עזה ואתר המסיבה ברעים על מנת להתרשם מהזוועות של המתקפה ב-7 באוקטובר.

מטה משפחות החטופים הביע שמחה על הביקור והכתיר אותו כהצלחה כבירה, כאשר הם מהדהדים, וכמוהם מרבית גופי התקשורת בישראל, את הערותיו של קאן בקשר לאירועי הטבח ומשבר החטופים. בין היתר אמר קאן: “הייתי עד לאירועים של אכזריות מתוכננת. ההתקפות נגד אזרחים ישראלים חפים מפשע בשבעה באוקטובר מייצגות כמה מהפשעים הבינלאומיים החמורים ביותר המזעזעים את מצפון האנושות, פשעים שבית הדין הפלילי הבינלאומי הוקם כדי לטפל בהם”, כמו גם “קראתי לשחרור מיידי וללא תנאי של כל בני הערובה שנלקחו על ידי חמאס וארגוני טרור אחרים. לא יכולה להיות הצדקה להחזקת בני ערובה, ובמיוחד להפרה בוטה של עקרונות יסוד של האנושות באמצעות לקיחת ילדים והמשך החזקתם”.

עד כאן הכול לכאורה טוב ויפה. קשה שלא להתחבר לרצון המשפחות לעשות מעשה, לדרוש צדק, גינוי והכרה בינלאומית והענשת האשמים. כל זה מתעצם בוודאי לאור תגובותיהם של יתר מוסדות האו”ם, או ליתר דיוק חוסר התייחסותם הראויה למעשי הטבח, האינוס והחטיפה, או במקרה ה”טוב” התייחסותם הרפה תוך יצירת משוואה מוסרית מעוותת בין מעשיו של חמאס לאלו של מדינת ישראל. החל מהתבטאותו של מזכ”ל האו”ם, גוטרש, שבחר להגיד כשבועיים לאחר המתקפה ש”התקפות חמאס לא התרחשו בוואקום, הפלסטינים 56 שנה בכיבוש חונק”, או ארגון הנשים של האו”ם, ששתיקתו רעמה במשך כמעט חודשיים עד שלבסוף פרסם גינוי רפה שהיה שזור בהאשמות כלפי חידוש הלחימה בעזה ואמירות כוללניות כגון “כל הנשים – הישראליות, הפלסטיניות וכל האחרות – זכאיות לחיים בטוחים וללא אלימות”.

אך למעשה התבטאויות אלה של גופי האו”ם, כמו גם היעדר הגינוי המוחלט במרבית הגופים הבינלאומיים, אמורים לחדד את מה שידענו כל הזמן: הישועה לא תגיע מהמוסדות הבינלאומיים.

אין להסיק שאין עלינו החובה להמשיך במסעים עיקשים כנגד כל הגופים הצבועים הללו, ונגד סדר היום המעוות והאנטישמי שמובילים את מעשיהם. עלינו גם להמשיך ולהדהד מעל כל במה את שאירע לנו ב-7 באוקטובר ולהילחם על דעת הקהל ועל הצדק שאנו ראויים לו.

אך שיתוף הפעולה עם המערכת המשפטית הבינלאומית היא במקרה הטוב חרב פיפיות, וחשוב לנו לזכור זאת. בניגוד לסיקור האוהד שקיבל ביקורו של קאן בישראל ניתן לראות את הסימנים לַרעה המתקרבת כבר בעצם הצורך של קאן לבקר גם ברמאללה במסגרת אותו ביקור. בהודעה שהוציא קאן, המפורסמת באתר הרשמי של בית הדין, נבחרה הכותרת הבאה:

ICC Prosecutor… concludes first visit to Israel and State of Palestine by an ICC Prosecutor: “We must show that the law is there, on the front lines, and that it is capable of protecting all”.

בניגוד למה שסוקר בישראל, בחר התובע להתבטא בצורה מאוזנת כאשר דבר על “הגנה לכול”, ללא גינוי לחמאס או התייחסות דווקא לביקור בישראל. בנוסף, התובע כמובן מתייחס ל”מדינת” פלסטין שגם בה ביקר.

בפסקאות הראשונות הוא מתייחס לאומץ וליופי שבו הוא נתקל בשיחתו עם קורבנות משני הצדדים, וכמה למד מזה. לאחר מכן הוא אכן מתייחס לביקור בישראל ולמפגש עם המשפחות כמו גם לקריאה לשחרור החטופים, כפי שראינו גם בסיקור הישראלי.

עם זאת, ההודעה הרשמית אינה מסתיימת כאן. יש התייחסות לסבל הפלסטיני, לפגישה שלו עם מנהיגי הרשות ומשפחות של קורבנות. בנוסף הוא מציין שמוטלת על ישראל החובה לעמוד בכל כללי המשפט הבינלאומי וגם ברוחו (אולי רמז ללהטוטנות משפטית שאנחנו עלולים לפגוש בהמשך). כמו כן, הוא מציין את החובה לאפשר גישה לסיוע הומניטרי וחובתם של שני הצדדים בעניין הזה.

סוף ההודעה מציינת את “אלימות המתנחלים” ו”דאגתו העמוקה לעלייה הדרמטית באלימות של מתנחלים נגד תושבים פלסטינים בגדה המערבית”, ומוסיף שאין לאף ישראלי בעל אידאולוגיה קיצונית ואקדח זכות לחוש שהוא יכול לפעול נגד פלסטינים וליהנות מחסינות.

לבסוף, יש לשים לב גם לנקודה נוספת וחשובה ביותר. התובע בעצם מנצל את הביקור על מנת לקבע מסמרות בשאלת הסמכות של בית הדין על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. יש לזכור כי התנהל דיון משמעותי לפני כמה שנים בשאלה זו. מדינת ישראל לא הייתה צד פורמלי להליך הזה משום שנקודת הפתיחה היא שבית הדין הוא מוטה כלפי ישראל, כמו גם שאין לבית הדין סמכות לדון בישראל מפני שאינה חתומה על אמנת רומא, האמנה המכוננת של בית הדין, שממנה הוא שואב את סמכותו.

התובע מציין כאן בכמה הזדמנויות שבכוונתם להמשיך ולחקור את האירועים, ואף לעשות זאת בצורה ממוקדת ודחופה.

משמעויות

עד כה, ועל אף ההחלטה של בית הדין נגד ישראל בשאלת הסמכות, ריחף סימן שאלה גדול על כוונתו ויכולתו של התובע להתקדם בחקירתו נגד ישראל. בין היתר משום שעל אף ההחלטה התומכת בסמכותו, היא התקבלה ברוב דחוק של שני שופטים אל מול אחד שהתנגד נחרצות, כמו גם התנגדותם של כמה מדינות משמעותיות לנושא הסמכות והמשך החקירה נגד ישראל. בנוסף, לבית הדין לא הייתה גישה לישראל משום שמדינת ישראל סירבה בתוקף לשתף איתו פעולה. חוסר היכולת לקיים חקירה יסודית ללא גישה לשטח, לעדים ולעדויות מקיפות, היוותה מכשול לא קטן.

ביקור התובע עלול לאפשר לבית הדין לפרוץ את רוב המחסומים האלה ולהתקדם בחקירה. ראשית, מחסום הגישה נפרץ. הישראלים לכאורה מעוניינים לא פחות מהפלסטינים, ואף מדינת ישראל הרשמית אפשרה את ביקור התובע. עובדה זו עלולה להשליך גם על יכולתן ו/או רצונן של המדינות שעמדו לצידנו בעבר להמשיך להתנגד לביצוע החקירה. קשה יהיה לבקש ממדינות אלה להיות קדושות יותר מהאפיפיור.

הציטוטים המובאים מדבריו של התובע מטרתם להדגים כי ישנו חשש משמעותי שהתפתחויות אלה יביאו את בית הדין להתקדם בחקירה ולהגיש כתבי אישום נגד שני הצדדים.

התפתחות כזו היא אסון עבור ישראל. האפשרות שמנהיגי חמאס ישבו לצד מנהיגי ישראל על ספסל הנאשמים היא בעיה אסטרטגית עבור ישראל במישורים התודעתיים והדיפלומטיים. העלות עלולה להיות אדירה. ארגון החמאס אינו תלוי במערכת הבינלאומית כמ מדינת ישראל, ואינו מבקש שיתופי פעולה דיפלומטיים וכלכליים. בנוסף, עלולה להיווצר משוואה מוסרית בתודעה הבינלאומית אשר תציג את שני הצדדים, זה לצד זה, כפושעי מלחמה.

חשוב לציין צד נוסף. נראה שצה”ל מתקדם יפה למימוש מטרת המלחמה – מיטוט החמאס. בידי ישראל אלפי מחבלים, ולישראל אין צורך במערכת הפלילית הבינלאומית על מנת לשפוט את מחבלי ומנהיגי חמאס על פשעי המלחמה שלהם.

עם זאת, מדינת ישראל תהיה ככל הנראה במצב מאתגר מאוד מבחינה משפטית אם בית הדין הבינלאומי ירצה להעמיד את מנהיגי חמאס לדין כפושעי מלחמה בסוף המערכה.

סיכום

האו”ם על כל מוסדותיו פועלים באופן פוליטי מוטה, ועל כן אין לישראל סיכוי למשפט צדק. לכן, ועל אף האמפטיה וההבנה העמוקה לרצון לפנות למערכת הבינלאומית ולדרוש כי תבצע את התפקיד הבסיסי שלשמו הוקמה, חשוב להבין כי זו משימה עקרה במקרה הטוב, ופוגענית במקרה הרע.

על מדינת ישראל לחזור לקו שהנהיגה בשנים האחרונות ולהתנגד בתוקף לסמכותו של בית הדין הבינלאומי. כמו כן, יש לגנות את ההודעה שהוציא התובע ולהודיע שאין בכוונתה לאפשר ביקורים נוספים שלו או של מי מטעמו.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר